<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן ל'</h1>
<h2>דף מז:</h2>
עפר הקבר אינו אסור בהנאה אבל קבר בנין אסור בהנאה. הבונה קבר למת אינו אסור בהנאה עד שיכנס בו המת אבל הטיל בו אפילו נפל אסור בהנאה. והבונה קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית. וכן החוצב אבנים לאביו והלך לקברו במקום אחר הרי זה לא וכו' וכתב הר"ם בן ז"ל ומסתברא לן דאפילו בקבר קרקע עולם דאינה נאסרת אסור משום כבוד אביו דבקבר בנין נמי מותר דהזמנה לאו מילתא היא אלא משום כבוד אביו הילכך אפילו בקבר קרקע איכא כבוד אביו. מאי לא יקבר בו עולמית בנו דחייב בכבודו אבל אם בא אחר לקבור שם מתו אין ממחין בידו. וחכמי הצרפתים ז"ל אומרים קרקע עולם כיון שבשאר אנשים אפילו נקבר שם המת אינו נאסר ליכא כבוד אביו דמידע ידעי דקרקע עולם אינה נאסרת ע"כ.
והמת אסור בהנאה חוץ משערו וכן ארונו ותכריכיו אסורין בהנאה ואין ההזמנה אוסרת אותם עד שיגיעו במטה הנקברת עמו. וכן המצבה אסורה בהנאה למכור אותה ולהשתמש בה אבל להניחה על קבר אחר אם פנה אותה מעל הקבר כדי להניח שם יפה ממנה מותר וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה. עוד כתב ז"ל בתשובה אחרת שמותר לישב על המצבות של קברים וכן נוהגין לישב עליהן והרי אלו כמתנין עליהן שלא יאסרו בישיבה כי אין עושין אותן אלא לכבוד בעלמא והביא הרבה ראיות לדבריו.
<h2>דף מח:</h2>
וכלים שזורקין על המת ועל המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה אם הגיעו להן. ירושלמי הכתפין הנושאין המטה אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד ונמצא מעכב את המצוה. ירושלמי המת שומע קלוסו כמתוך חלום וכל מה שהוא אומר בפניו הוא יודע עד שיסתם הגולל וישוב לעפר.
